טיפול בילדים ומתבגרים עם OCD

לילדים, מתבגרים ומבוגרים יש לעיתים מחשבות ודאגות מטרידות, שמופיעות וחולפות. מחשבות מטרידות על סכנה, בריאות, ניקיון, הצלחה ואמונות טפלות. למשל, האם נעלתי את הדלת? האם השארתי את התנור דולק? האם העבודה שהגשתי כתובה היטב וללא טעויות? האם רחצתי את הידיים מספיק טוב? ועוד. לעיתים, הם חוזרים ובודקים שוב על מנת להיות בטוחים. אצל ילדים, מתבגרים ומבוגרים שסובלים מטורדנות כפייתית (OCD) – Obsessive Compulsive Disorder, המחשבות (אובססיות) "נתקעות" ומשפיעות על מצב הרוח, תפקודי הקשב והריכוז ועל ההתנהגות. מחשבות טורדניות (אובססיות) כמו למשל, "מה אם לא סגרתי את הדלת"? "מה אם נגעתי במשהו מלוכלך"? "מה אם פגעתי במישהו"? "מה אם לא ביצעתי פעולה באופן מושלם, או "בדיוק כך", כפי שזה צריך להיות"? "מה אם עשיתי טעות"? וכדו'. אצל ילדים, מתבגרים ומבוגרים שסובלים מטורדנות כפייתית מחשבות מטרידות ודחפים מציקים אינם מניחים, מעוררים מצוקה או אי נוחות ומפריעים בחיי היומיום ועשויים לפגוע בתפקוד הלימודי והחברתי ובאיכות החיים.

מהי טורדנות כפייתית (OCD)? 

טורדנות כפייתית (OCD – (Obsessive Compulsive Disorder היא תופעה נוירו-התנהגותית שמאופיינת באובססיות (מחשבות טורדניות) ו/או בקומפולסיות (התנהגויות כפייתיות), הגורמות לפגיעה משמעותית במצבו הרגשי ובתפקודו היומיומי של הילד במישור החברתי, המשפחתי והלימודי. אפשר לדמות את הטורדנות הכפייתית למעין "קצר במוח" או "וירוס במערכת ההפעלה במחשב", ששולח אותות מדאיגים בצורת מחשבות ו/ או דחף לביצוע פעולות בצורה ובכמות מוגזמת. אל דאגה, קצר כמו קצר ווירוס כמו וירוס, ניתנים לתיקון. תוכלו לעשות זאת בעזרת השיטות והכלים שתלמדו בתוכנית. 

מהן אובססיות?

לכולנו יש מחשבות מטרידות למשל, כשאנו באמצע ישיבה בעבודה אנו יכולים פתאום לחשוב "האם כיביתי את התנור"? ואז להרגיע את עצמנו בעזרת חזרה בזיכרון על הפעולה שביצענו. לעיתים המחשבה מציקה ומוגזמת למשל, בדמיון שלנו הבית עולה באש. לעיתים, נחזור הביתה ונבדוק אם אכן כיבינו את התנור ומייד לאחר מכן נפסיק להיות מוטרדים מכך ונמשיך בעיסוקנו. לעומת זאת, אובססיות או מחשבות טורדניות הן דימויים (תמונות), מחשבות או דחפים עקשניים ומטרידים, שמעוררים מצוקה, חרדה או אי נוחות. לפעמים הן מעוררות גם גועל. תוכן המחשבות הטורדניות נוגע על פי רוב בתכנים הבאים: בריאות ומחלות, להיפגע, לפגוע באחרים או לגרום נזק, פחד לזהם או להזדהם מחיידקים, ודחף לדייקנות ולסימטריה. ילדים עשויים, למשל, לחוש דחף לסדר בובות או נעליים בשורה ישרה כמו חיילים העומדים למסדר, או צורך עז לצאת ולהיכנס מהחדר בצורה מסוימת. חלק מהילדים מספרים שאם הם לא יעשו את הפעולה בצורה מדויקת זה "יציק" להם, כתוצאה מכך הם לא יוכלו להמשיך הלאה ויתקשו להתרכז בדברים אחרים. ילדים אחרים מספרים שהם "חייבים לעשות את זה" במטרה למנוע ממשהו רע לקרות. 

מהי כפייתיות?

התנהגות כפייתית היא פעולה או מחשבה שמכוונת להפחית את המצוקה שהעלתה הטורדנות או פעולות חוזרות ונשנות שאדם חש צורך לבצע עד שהוא משיג תחושה של "בדיוק כך זה צריך להיות" ("just right"). ישנם 2 תת סוגים עיקריים של כפייתיות: בסוג הראשון, מטרת הטקסים הינה למנוע נזק. לדוגמא, מקלחות ממושכות ו/או שטיפת ידיים מופרזת במטרה למנוע זיהום; בדיקה חוזרת של עבודות, כתיבה ומחיקה חוזרת בתגובה לספק שמא יש טעות כתיב וחשש מביקורת, חוסר אחריות וכישלון; בדיקת דלתות הבית, בדיקת ספרים בילקוט, טקסים של ללכת על הקווים, להניח  חפצים בצורה מסויימת על מנת למנוע תאונה או מחלה של ההורים. בסוג השני, הילד מבצע שוב ושוב טקסים על מנת להגיע לתחושת שלמות "בדיוק כך". לדוגמא, הוא חייב לשטוף ידיים או להתרחץ עד שיחוש שפעולת הרחצה הושלמה במלואה גם אם היא נמשכת שעות "כי כך זה צריך להיות". התחושה יכולה לערב חושים שונים למשל ראייה- השיער צריך להיות מאוד מתוח וששום שערה לא תצא מהקוקו. התחושה יכולה להיות שמיעתית למשל להפיק צליל מדוייק או לומר מילה "בדיוק כך" או תחושתית למשל, שהצווארון יהיה מונח בצורה מדוייקת והגרביים מתוחות "בדיוק כך". ישנם טקסים בהם הילד מסדר חפצים בחדרו במשך שעות ללא מטרה ברורה עד שהוא חש תחושת שלמות. לדוגמא, לסדר את הרהיטים בקו ישר, את החפצים על המדפים בצורה שברורה רק לו; או לעיתים לגעת בקצה של השולחן, של הכסא ובחפצים אחרים בחדרו מספר רב של פעמים מבלי יכולת להסביר מדוע. ישנם ילדים שנתקעים במעגל של בדיקות וסידור חפצים במשך זמן ממושך ומבקשים את עזרת ההורים שישאו באחריות ויאשרו שהם אכן ביצעו את הפעולה (למשל, שהם נעלו את הדלת) או שביצעו אותה כמו שצריך (למשל, שכל הספרים והמחברות אכן מסודרים בתיק). כך, הם משתפים אחרים בטקסים שלהם.

הטקסים הכפייתיים אינם בהכרח גלויים ואפשר יכול לבצעם בראש. בשפה מקצועית הטקסים המבוצעים בחשיבה מכונים "טקסים מנטליים", למשל, לחזור בראש על מספרים, תפילה, מילים או על משפטים קבועים או לשחזר שוב ושוב בראשו פעולות ופרטים. למשל, לחזור בראש עשרות פעמים על המילה סליחה כשנדמה לאדם שפגע במישהו או לשחזר את סדר הפעולות על מנת לוודא שלא פגע במישהו בשוגג. ילדים, ובעיקר הצעירים שבהם, מתקשים להסביר את המניע שמאחורי ההתנהגות הכפייתית. אחד הטקסים המנטלים השכיחים ביותר הינו טקס "האישור" שבו הילד מבקש מהוריו אישור על כך שביצע את הפעולה או על כך שלא יקרה אסון. לדוגמא, ילד ששואל את ההורה "האם שמתי את הספר בילקוט ?" האם אפשר להדבק במחלה אם לא שוטפים את הידיים"? "האם השיער שלי מתוח ולא קופצת אף שערה"? האישור שנותנים לילד הוא למעשה טקס שההורה מבצע עבורו ובכך משמר את הטורדנות הכפייתית. 

ההתנהגויות הטקסיות אינן קשורות כלל בקשר מציאותי עם הדבר שהן מתוכננות למנוע או לנטרל ולכן לעיתים הן נתפסות כמוזרות. על פי רוב ילדים יחשבו כי יש הגיון בטקסים שהם מבצעים. ההתנהגויות הטקסיות מופרזות וגוזלות זמן ואנרגיה. התוכן של האובססיות משתנה עם הגיל, על פי תכנים האופייניים לשלב ההתפתחותי שבו הילד נמצא. למשל, בגיל שבע עשויות להופיע מחשבות טורדניות ופחד שההורים ימותו. בגיל ההתבגרות הנער עלול להיות מוטרד מכך שהוא עצמו עלול לפגוע בהוריו.

ילדים, מתבגרים ומבוגרים הסובלים מטורדנות כפייתית פוחדים שיפגעו אך הם אינם פוגעים הלכה למעשה. להיפך, הם דווקא מאוד מוסריים וישרים ולכן המחשבות הללו כל כך מציקות, מפחידות ומביישות עבורם. ניקח לדוגמא ילד שחרד מהמחשבה שקופצת לראשו, "אני עלול לגנוב משהו מחבר ולכן כדאי שאמנע מביקור בביתם של חברי". אם הילד היה באמת גנב הרי שלא היה מוטרד מכך כלל והיה פשוט גונב. על מנת להמחיש זאת, תוכלו לשאול את ילדכם את השאלה הבאה: נניח שהיית אוהב לגנוב ובעיקר היית אוהב "לפלח" לגו ולחבר שלך יש ערימות של לגו. מה היית מרגיש אם היית בביתו של החבר, הוא היה עוזב את החדר ואתה היית נשאר עם הלגו מבלי שאף אחד יכול היה לראות שדחפת בובת לגו לכיס? אם היית גנב מין הסתם היית מאד שמח שנפלה בידך הזדמנות כזו. האם גם אתה תרגיש שמח? או שתעדיף לברוח מהחדר? ילד שיש לו טורדנות כפייתית ירגיש מצוקה וירצה לברוח מהחדר בדיוק כמוך. ילד עם טורדנות כפייתית הוא  ילד מוסרי וישר, ולכן הוא כל כך מוטרד שצצה מחשבה כזו בראשו. משום כך, הוא מנסה לסלקה באמצעות מספר דרכים: להימנע מביקור אצל חברים או/ו לבצע טקס במטרה להפחית את החרדה שעוררה המחשבה שהינה כה לא מוסרית בעיניו.  דרך אגב, לעתים תוכנן של המחשבות עשוי להיות לא הגיוני ואף מוזר. למשל, ילד שפוחד שאם הוא ייגע בילד הדחוי של הכיתה הוא יהפוך דחוי בעצמו או אף יהפוך להיות הילד הדחוי. המחשבה הטורדנית אמנם נשמעת משונה אך באותו רגע היא נשמעת להם הגיונית והם רצים לשטוף ידיים. רק כשהחרדה יורדת, ילדים מסוגלים לומר שהמחשבה הינה חסרת היגיון. יחד עם זאת, חשוב לדעת שילדים וגם מבוגרים עם טורדנות כפייתית מתקשים להבחין בחוסר ההיגיון במחשבותיהם. 

אובססיות שכיחות בילדים

• פחד מפגיעה בעצמי ובאחרים (בעיקר קרובים)
• פחד מזיהום והידבקות
• דחף לסימטריה ודיוק

התנהגויות כפייתיות שכיחות בילדים

• רחצה ובדיקה
• ספירה וחזרתיות
• נגיעות ויישור
• ילדים מחפשים אחר אישורים למחשבותיהם או להתנהגויותיהם. למשל, "מותר לי?", "זה בסדר?"
• כפייתיות מנטאלית נפוצה בקרב ילדים הינה תפילה, ספירה וסידור

תוכנן של האובססיות עשוי להשתנות לאורך שלבי ההתפתחות. למשל, נער שבמהלך ילדותו המוקדמת ביקש אישורים לרצונותיו ומעשיו ("זה בסדר?"), עלול להיות עסוק בחשיבה טורדנית סביב ניקיון ובמהלך גיל ההתבגרות להיות עסוק באובססיות העוסקות בהידבקות. ילדים רבים מדווחים על כפייתיות הקשורה לרצון להפחית תחושות גועל, או את התחושה ש"משהו פשוט לא מרגיש בסדר" ועל צורך שהדברים יהיו "בדיוק כך" (למשל, דחף ליישור וסימטריה), או מדווחים על תחושת חרדה למשל, "אם לא אומר משפט מסוים, אז משהו רע יקרה להורי". הפרעה לביצוע הטקסים עשויה לעורר חרדה בילדים ומצוקה רגשית וישנם ילדים שכאשר "מפריעים" להם לבצע את הטקסים הם עשויים להתנגד ואף להתפרץ בזעם. 

באיזה גיל היא מופיעה?

ב25% מהמקרים היא מתחילה להופיע סביב גיל 14, אך היא בהחלט יכולה להתחיל בגיל צעיר יותר. על פי רוב היא מופיעה בגיל ההתבגרות ובבגרות המוקדמת.  

האם הבעיה יכולה לעבור לבד?

אצל 40% מהמבוגרים שסבלו מOCD בילדות או בגיל ההתבגרות הסימפטומים עברו מעצמם ללא טיפול. אבל, גם אם הסימפטומים יכולים לעבור בשלב מסוים ללא טיפול, הם גורמים למצוקה ומפריעים לפעילות היום־יומית ולכן כדאי לפנות לטיפול.

מה השכיחות של OCD?

ילד אחד מתוך 200 ילדים סובלים מטורדנות כפייתית.

מה גורם לבעיה?

הסיבה אינה חד משמעית. אנו יודעים שזו בעיה נוירו־התנהגותית. נוירו, כלומר נוירולוגית, שמקורה במוח והתנהגותית, מכיוון שהיא משפיעה על ההתנהגות. מחקרי הדמיה מוחית מצביעים על ליקוי בפעילות חשמלית במסלול במוח- שכולל את קליפת המוח, התלמוס והגרעינים הבזליים. המסלול הזה פועל פעילות יתר, חוזר ופועל וכך מחשבות אובססיביות "נלכדות". טיפול תרופתי וגם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי- (CBT) מאזנים ואף מפסקים את הליקוי בפעילות היתר במסלול זה.

גורם מרכזי ב"תקיעות" של הדאגות המטרידות הוא הפרשנות שניתנת להן. לכולנו יש דאגות מטרידות ואף מחשבות מוזרות שיכולות לקפוץ לראש. רובנו עוברים הלאה מבלי ליחס להן משמעות כזו או אחרת. לעומת זאת, ילדים ומבוגרים שסובלים מטורדנות כפייתית נוטים לייחס למחשבות המטרידות פרשנות שגויה. למשל, "אם חשבתי שאני עלול לפגוע באדם קרוב, הרי שאני אכן יכול לפגוע בו", "המחשבה מעידה על כך שאני ילד רע" וכו'. במחקרים נמצא שפרשנות שגויה מגבירה מצוקה ומגבירה אובססיות והתנהגות כפייתית. אנשים עם טורדנות כפייתית נוטים: 1. לקחת אחריות יתר על דברים שאינם תחת שליטתם. למשל, לנסות למנוע שההורה יפגע בתאונה באמצעות טקס. 2. לטשטש בין מחשבה לפעולה- "אם אני חושב כך הרי שאני יכול לפעול כך". למשל, "אם אני חושב שאני יכול לפגוע במישהו הרי שאני אדם לא מוסרי ואני יכול לאבד שליטה על מעשיי ולבצע זאת". מחשבות דומות יכולות לצוץ בראשם של אנשים שאין להם טורדנות כפייתית ולחלוף כפי שבאו. אצל אנשים עם טורדנות כפייתית, המחשבות נתקעות בגלל הפרשנות השגויה והניסיונות לסלק את המחשבות או להימנע מהן. 

מהו הטיפול היעיל בטורדנות כפייתית?

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) נחשב לטיפול המומלץ ביותר לבעיה. בחלק מהמקרים, בהמלצת פסיכיאטר, נדרש טיפול תרופתי בנוסף ל-CBT. המחקר הראה ש-CBT מסוג "חשיפה עם מניעת תגובה" עם או בלי טיפול תרופתי הביא להקלה משמעותית ולשיפור בתפקוד וברווחה הנפשית. הקווים המנחים לטיפול בטורדנות כפייתית קובעים כי במקרים של טורדנות כפייתית קלה-בינונית יש להתחיל קודם כל ב CBT בלבד ובמקרים קשים יותר שילוב של CBT עם תרופות. 

חשיפה ומניעת תגובה היא שיטת טיפול שבה הילד נחשף באופן הדרגתי למצבים מעוררי מצוקה ולאובססיות, מבלי לבצע את ההתנהגות הכפייתית. בתהליך זה מתבצע במוח תיקון שמפחית את העוצמה ואת התדירות של האובססיות והכפייתיות. במפגשים המקוונים של CBTEAMATHOME תוכלו ללמוד כיצד להתגבר על אובססיות ועל כפייתיות בעזרת שיטות וכלים קוגניטיביים התנהגותיים. תקבלו הסבר על הבעיה, תלמדו כיצד לעשות חשיפה עם מניעת תגובה ותתרגלו שיטות וכלים שנמצאו יעילים בטיפול בטורדנות כפייתית במחקרים רבים. 

מדוע חשיפה ומניעת תגובה היא הדרך הטובה ביותר לטפל בטורדנות כפייתית?

ילדים ומבוגרים עם טורדנות כפייתית מנסים להימנע ממצבים, חפצים, אנשים ומקומות שמעוררים את הטורדנות ומנסים לסלק מחשבות טורדניות. בתגובה למחשבות הטורדניות ולמצוקה הם יעשו טקסים כפייתיים במטרה להוריד את המצוקה שהם חווים או מכיוון שהם מרגישים דחף לעשות טקס. בהמשך הטקסים הופכים להיות אוטומטיים, כלומר שהם מופיעים ללא אובססיות. הניסיונות להרגיע את המחשבות או את הדחף בעזרת הטקסים דווקא מגבירים אותן. כשמבצעים טקס ואז חווים הקלה במצוקה או בתחושת חוסר הנוחות או חוסר השלמות לא לומדים שהן יכולות לרדת גם בלי לבצע את הטקס, או כאשר מנסים לא לחשוב על משהו, דווקא כן חושבים עליו. טקסים מביאים להקלה זמנית. בטווח הקצר, מייד לאחר ביצוע טקס עולה תחושת הקלה, אך בטווח הארוך הטקסים דווקא משמרים את הבעיה. אם לא תתבצע חשיפה למצבים, מקומות, חפצים ואנשים שמעוררים מצוקה מבלי לבצע טקסים כפייתיים, לא ניתן ללמוד שהמצוקה יכולה לרדת מעצמה. כדי להפסיק את המצוקה, יש צורך בחשיפה ומניעת תגובה. בחשיפה למצב בלי לערוך טקס, עולה תחושת מצוקה או אי נוחות, אך היא הולכת ונחלשת בהדרגה. ככל שחוזרים ונחשפים לאותו מצב ונשארים בו עוצמת המצוקה/ דחף פוחתת ואף נעלמת.

שליש עד כמחצית מהמבוגרים המאובחנים עם OCD דיווחו שהם הרגישו את התסמינים במהלך הילדות. קיים פער בין מספר הילדים הסובלים מטורדנות כפייתית לבין אלו המאותרים ומטופלים. פער זה נובע מהסתרה, אבחנה שגויה, טיפול לא יעיל, היעדר מודעות ונגישות לטיפול.

איתור מוקדם וטיפול יעיל יצמצמו את השלכותיה השליליות של הבעיה על התפתחותם של ילדים ועל יחסיהם המשפחתיים והחברתיים.

 התוכנית של CBTeam at home לטורדנות כפייתית "להילחם במפלצתון האוסידון":

תוכנית CBTeam לעזרה עצמית או תוכנית CBTeam לעזרה עצמית עם ליווי מטפל/ת מצוות CBTeam at home בטורדנות כפייתית: תוכנית בת 14 שלבים אשר עוצבה עבור ילדים בגילאי 6–13 ומבוססת על הפרוטוקול הטיפולי הנחקר והיעיל ביותר לילדים ומתבגרים. התוכנית הורחבה ושוכללה כדי להתאים לשיטות וכלים עדכניים שמחקרים רבים הראו את יעילותם. קישור לתוכנית לעזרה לילדים: https://bit.ly/2XcFvFz

למתבגרים ומבוגרים: https://bit.ly/3dYKG1T

בתוכנית לומדים ומתאמנים ב –    

א.ידע ושיטות: לומדים על טורדנות כפייתית ומתאמנים בשיטות שעוזרות לשפר את  הטורדנות הכפייתית (לזהות רגשות ולדרג את עצמת המצוקה הרגשית, שיטות הרגעה והרפיה, זיהוי דיבור עצמי מלחיץ, שיטות שעוזרות להתמודד עם המחשבות הטורדניות מבלי לעשות את הטקסים,חשיפה בדמיון ובחיי היומיום למצבים מעוררי מצוקה וטקסים כפייתיים). בעזרת התוכנית ההורים לומדים את הידע והשיטות ועוזרים לילדיהם ללמוד ולתרגל את השיטות שמועברות באופן חוויתי ויצירתי שמותאם לילדים כמו קטעי שמע, סרטוני אנימציה, דפי עבודה וציור וכדומה).

ב. תרגול הדרגתי, חשיפה למצבים שמעוררים מצוקה ואת הטקסים הכפייתיים תוך כדי שימוש בשיטות שהילדים וההורים תרגלו בשלבים הראשונים של התוכנית.

התוכנית העצמאית מלווה בהסברים כתובים מאוירים, קטעי שמע, דפי מידע, חוברת עבודה ודפי עבודה לילדים ולהורים וטבלאות למעקב אחר רגשות ומחשבות ולשינוי חשיבה שניתנות להדפסה ושמירה. ההסברים לשיטות מועברים באמצעות סרטונים וסרטונים מונפשים המתאימים לילדים.  

התוכנית בליווי של מטפל/ת זהה לתוכנית העצמאית, אבל נערך לאחר תהליך הערכה ומלווה במטפל/ת מומחה/ית. ניתן לעבור מתוכנית עצמאית בכל שלב לתוכנית עם ליווי.    

הילדים וההורים לומדים מיומנויות ושיטות, ילדים לומדים לא לפחד מחרדה, מצוקה רגשית ודחפים אובססיביים אלא להתמודד עמם במקום להימנע. הם לומדים לזהות מצבים בהם אובססיות מופיעות ולעקוב אחר הטקסים הכפיתיים. הם לומדים להילחם באוסידון המפלצתון בעזרת שיטות חשיפה והחלפת חשיבה לא יעילה שמעוררת בהם מצוקה בחשיבה מועילה שמעודדת להמשך פעילות והתמודדות יעילה מבלי לבצע טקסים כפייתיים.

ההורים לומדים יחד עם הילדים את ה"שפה" הטיפולית ועוזרים ומקדמים אותם. דרך אגב, גם הורים נעזרים בעצמם ומדווחים על שינוי בדרך החשיבה שלהם בעזרת התוכנית.  

גורמים שמשמרים טורדנות כפייתית מאותגרים בתוכנית שלנו 

הימנעות מהגירוי מעורר החרדה/תחושת חוסר נוחות. ההימנעות לא מאפשרת לילדים ללמוד שהמצבים בהם הם מבצעים טקסים כפייתיים אינם מזיקים. בתוכנית מתאמנים בחשיפות הדרגתיות בחיי היומיום ובדמיון עם מניעת תגובה, כלומר, מבלי לבצע טקסים כפייתיים.  

פרשנות משמרת חרדה ובתוכנית לומדים לשנות דיבור פנימי לא מועיל בדיבור פנימי מעודד התמודדות וביטחון עצמי.

אינטראקציה הורה-ילד. הורים עשויים לא לאתגר את הילד ולמנוע ממנו תסכול ומצוקה רגשית. במקום זאת, התוכנית מלמדת הורים שיטות שעוזרות גם להם וגם לילדים להתמודד במקום להימנע מחרדה ומצוקה רגשית.  

מרכיב מרכזי בתוכנית הוא חשיפה הדרגתית עם מניעת תגובה למצבים מעוררי מצוקה שבהם ילדים מבצעים טקסים. ההורים והילדים צופים בסרטון מצויר שמסביר מהי חשיפה הדרגתית ומקבלים הנחיות כיצד לעזור לילדים לבצע חשיפות הדרגתיות עם מניעת תגובה בעזרת סרטוני וידאו וטבלאות המשמשות למעקב ולעבודה על שינוי. הטבלאות ניתנות לשמירה, הדפסה וגם לשליחה למטפלים. הילדים וההורים לומדים לבצע חשיפות הדרגתיות כלומר, לדרג מצבים שמהם ילדים פוחדים על גבי סולם מדורג ולבצע אותם בהדרגה שלב אחר שלב, עד למשימות המאתגרות ביותר. המעבר מדרגה אחת לדרגה הבאה נעשה כאשר הילדים מרגישים רמה מקובלת של נוחות במצב המפחיד מבלי לבצע את הטקס. ילדים לומדים לתת לעצמם תגמול עצמי על חשיפה ולעודד את עצמם להישאר במצב במקום להימנע.

במבט ראשון, מטלות חשיפה עלולות להיתפס כמנוגדות לאינטואיציה הורית שמנסה למתן מצוקה רגשית בילדים ולא להגביר אותה. יחד עם זאת, חשיפה אכן מעוררת מצוקה רגשית בתחילת ההתמודדות אתה אבל, אם חשיפות  נעשות באופן הדרגתי תוך עידוד ומתן תגמולים, ילדים מדווחים על תחושת העצמה, עלייה בביטחון עצמי ובתחושת המסוגלות, ועלייה בערך העצמי. הרווח בטווח הארוך הוא עצום עבור ההתפתחות של ילדים והם לומדים להכליל את השיטות שהם לומדים בתוכנית למצבי חיים שונים.  

התוכנית שלנו מדגישה לשים דגש על המאמץ והניסיון של הילדים להתמודד ולא רק על תוצאות ולערב את הילד כחבר צוות לאורך התוכנית. ככל שהילד ירגיש שהוא מעורב יותר ושהוא צוות מול הטורדנות הכפייתית, כך הוא ירגיש יותר שליטה והמוטיבציה שלו להתמודדות עם הבעיה תגבר.    

בכל מקום ובכל זמן שנוח לכם אנחנו כאן בשבילכם. פנו כבר היום ל- CBTeam at home והתחילו להרגיש טוב.   

תוכלו להשאיר גם פרטים ונחזור אליכם בהקדם בטלפון 03-5230383 או שילחו הודעה ל- cbteamathome@gmail.com

 מאת ד"ר לילך רחמים, אוגוסט 2018

לקריאה נוספת

לגלות את הגן הנעלם ילדים בטיפול מאת ד"ר לילך רחמים הוצאת פרובוק דיונון

ילדים ומתבגרים רבים סובלים מקשיים רגשיים וזקוקים לטיפול פסיכולוגי. קשיים רגשיים נפוצים בקרב ילדים הם פוביות, חרדה חברתית, דיכאון ותסמונת פוסט-טראומטית בעקבות אירועים מאיימים. הספר "לגלות את הגן הנעלם - ילדים בטיפול" מכניס את הקוראים אל הטיפול הפסיכולוגי בילדים ובמתבגרים, אל היחסים הנרקמים בין המטפל למטופל ואל שיטות פסיכולוגיות שיכולות לסייע לילדים. כל פרק בספר הוא שילוב של סיפורת שלוקחת את הקורא אל עולמו של ילד אשר סובל מבעיה פסיכולוגית ספציפית, מידע על הבעיה, שיטות טיפול מבוססות מחקר לאותה בעיה ותיאור סיפורי של מהלך הטיפול. הספר פורש את הישגי השנים האחרונות בפסיכולוגיה ובמדעי המוח ומציג שיטות טיפול שבאמצעותן יוכל קהל הקוראים למצוא מזור לסבלם של ילדים ומתבגרים.

כתבה על הספר בעיתון הארץ

http://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.3172609

פרק מתוך הספר לגלות את הגן הנעלם: מר דיוק וגברת אסונית – טיפול בילד עם תסמונת טורדנות כפייתית.

https://www.cbteamathome.co.il/cp86381279/login.php 

כיצד לעזור לילדכם להתמודד עם הפרעה אובססיבית כפייתית ספר הדרכה להורים לילדים עם OCD מאת לי פיצגיבונס, שרי פדריק הוצאת אח בע"מ.

לגלות את הגן הנעלם  http://www.kotar.co.il/KotarApp/Index/Book.aspx?nBookID=103816313

אתרי אינטרנט  מומלצים

• או סי די!

ביבליוגרפיה

רחמים, ל. טיפול קוגניטיבי התנהגותי בהפרעה טורדנית כפייתית בילדים ומתבגרים (2015). שיחות כתב עת ישראלי לפסיכותרפיה, 163-167.

American Psychiatric Association. Practice guideline for the treatment of patients with obsessive-compulsive disorder. Arlington (VA): American Psychiatric Association (APA), 2007.

Barrett, P. M. Healy, L J. An examination of the cognitive processes involved in childhood obsessive–compulsive disorder. Behav. Res. Ther., 41: 285–299, 2003.  

Barrett, P., Healy-Farrell, L., & March, J. Cognitive behavioral family treatment of childhood obsessive-compulsive disorder: A controlled trial. J. Am. Acad. Child Adolesc. Psychiatry, 43: 46-62, 2004.

Farrell, L., & Barrett, P. Obsessive-compulsive disorder across developmental trajectory: Cognitive processing of threat in children, adolescents and  adults. Br. J. Psychol.. 97, 95-114, 2006.

March, J.S.,& Mulle, K. OCD in children and adolescents: a cognitive behavioral treatment manual. New York, Guilford press, 1998.

Piacentini, J.C., March, J.S., & Franklin, M.E. Cognitive-behavioral therapy for youth with obsessive-compulsive disorder. In: P.C. Kendall (Ed.). Child and adolescents therapy. Third edition. pp. 297-321. Guilford press. London, 2006.

Pediatric OCD Treatment Study Team. Cognitive-behavioral therapy, sertraline, and their combination for children and adolescents with obsessive-compulsive disorder: The Pediatric OCD Treatment Study (POTS) randomized controlled trial. JAMA., 292: 1969-1076, 2004.